<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן א'</h1>
<h2>דף נו:</h2>
שאלה מן הרב ר' יום טוב בר יהודה. שלום לך אחי ר' אליעזר יגדל שמך ותורתך, הנני יום טוב אחיך מבקש ממך על מעשה שאירע בכאן על גוי ששתה יין בכוס אחד ועדיין משקה טופח ונראה שלא להטפיח והיה מעט יין כשר נשאר בכד והריקו היין שבכד לתוך הכוס הטופח והוליכו מיד הכד אל החבית והוציאו מן היין הרי ניצוק בר ניצוק ועתה שאל מן הרב קרובי ר' יעקב הלכה למעשה על ניצוק בר ניצוק אם אסור או מותר ועתה אם יתירו תודיעני ומאיזה טעם יתירנו אם (אילו) [לא] כמו כן. ושלום. תשובת הרב רבי יעקב בר מאיר ז"ל. נפש אדוני לא תדע עצב אך אמת ושלום יהיה לו כל ימי חייו אלופי ומיודעי מורי הרב ר' יום טוב אני איני כדאי ששלחת לי אלא כך דעת תלמידך נוטה שאפילו ניצוק יש לו ראיה להתיר כמה וכמה נכוחות בהמתיקנו סוד יחד (הגידה) [אגידה] אליו חדא דקפריך על רב הונה [נ"ו ע"ב] גבי משנה ראשונה ש"מ ניצוק חבור הוא דהא ר' הונה גופיה אמר חיבור אלא לא מצא רב הונה תשובה למאן דפריך ליה הכא בהשוכר [ע"ב ע"ב] ובפרק (אחרון) [רביעי] אבל זאת הגדתי והיא קטנה שבראיות שבה ומשום דעלה אוקימנא. ואשר שאל על ניצוק בר ניצוק נראה לי התר מדאמר [נ"ו ע"ב] לא שאנו אלא שלא החזיר וכו' גורגותני מיתסרא בנצוק אבל גת לא מיתסרא לבד משנה ראשונה והוי נצוק בר נצוק ואחי ר' יצחק מקשה דהא יין שבגת כי מים חשיבי משום הכי לא מתסרי בנצוק אבל יין לא שנא נצוק ול"ש בר נצוק והאי לאו פירכ' היא דא"כ לפי משנה ראשונה אפי' כשהחזיר גרגותני לא מתסר דהא כל מה שבגרגותני כאות' שבגת דמי ואם שבגת חשיב מים שבגרגותני נמי חשיב מים והתלמ' כי פריך נצוק חבור לא מצי למפרך והא מים נינהו ומזה הטעם נראה לי נצוק בר נצוק דלא הוי חבור דא"כ אפי' שבגת נאסר בלא החזיר גרגותני דאע"פ שלא נמשך הוי יין לאסור אם נפל בו יין דע"כ לא פליגי אביי ורבא [ס"ו ע"א] אלא בחמרא חדתא בעינבי אבל בחמרא דנמשך לתוך חמרא דלא אימשך לפי משנה ראשונה הוי אסור במשהו ומשום הכי לא מצי תלמודא לאקשויי והאי דגרגותנא אינו יין אלא כמים חשיב דהא יין הוא אבל לא יאסר (במינו) [בעינו] אלא בתערובת יאסר וא"כ דנצוק בר נצוק הוי חבור בלאו [הכי] שבגת נמי יאסר (בלא) [אלא] פשיטא לי נצוק בר נצוק מותר ועוד יש לי ראיות אבל אני עסוק בקנין ביתי שקניתי ובלא ספר מבחוץ כתבתי כן ואתה תדקדק להעמיד הדבר על בריו ובר נצוק קל הוא כמו בר נותן טעם (וכאן) [וכמו] צדדין (דאלו) [דאילן] אסורי' צידי צדדין מותר. ובשביל המים איני יכול למצא צד היתר שאילמלא מתוך החבית שבו המים משכו לתוך הכוס הייתי מתירו וכבר פשט ההיתר אבל עכשיו שהוציאו יין מן החבית ונתנוהו (בכלו) [בכלי] אחר מיא יקורי ופירא קפי מלעיל ואם מפיה הוציאו היין המים למטה נשארו וכל מין ומינו ודבר אחד אין הדבר אחר רבה ומבטלו בשביל ערובו שאפילו הוא בעין הוא רבה לבטל את המין שאוסר. ובלא נצוק בר נצוק (נראין) [נראה ש]זה מותר שאם אסרו חכמים התר נצוק למשקה הולך ולא אסרוהו לחבר טפח ע"י נצוק דאיכ' תרתי לגריעותא לפי דבריו שהוא אומר שלא היה בכוס אלא טופח.
<h2>דף עב:</h2>
שאלה מן הרב ר' יום טוב בר יהודה. שלום לך אחי ר' אליעזר יגדל שמך ותורתך, הנני יום טוב אחיך מבקש ממך על מעשה שאירע בכאן על גוי ששתה יין בכוס אחד ועדיין משקה טופח ונראה שלא להטפיח והיה מעט יין כשר נשאר בכד והריקו היין שבכד לתוך הכוס הטופח והוליכו מיד הכד אל החבית והוציאו מן היין הרי ניצוק בר ניצוק ועתה שאל מן הרב קרובי ר' יעקב הלכה למעשה על ניצוק בר ניצוק אם אסור או מותר ועתה אם יתירו תודיעני ומאיזה טעם יתירנו אם (אילו) [לא] כמו כן. ושלום. תשובת הרב רבי יעקב בר מאיר ז"ל. נפש אדוני לא תדע עצב אך אמת ושלום יהיה לו כל ימי חייו אלופי ומיודעי מורי הרב ר' יום טוב אני איני כדאי ששלחת לי אלא כך דעת תלמידך נוטה שאפילו ניצוק יש לו ראיה להתיר כמה וכמה נכוחות בהמתיקנו סוד יחד (הגידה) [אגידה] אליו חדא דקפריך על רב הונה [נ"ו ע"ב] גבי משנה ראשונה ש"מ ניצוק חבור הוא דהא ר' הונה גופיה אמר חיבור אלא לא מצא רב הונה תשובה למאן דפריך ליה הכא בהשוכר [ע"ב ע"ב] ובפרק (אחרון) [רביעי] אבל זאת הגדתי והיא קטנה שבראיות שבה ומשום דעלה אוקימנא. ואשר שאל על ניצוק בר ניצוק נראה לי התר מדאמר [נ"ו ע"ב] לא שאנו אלא שלא החזיר וכו' גורגותני מיתסרא בנצוק אבל גת לא מיתסרא לבד משנה ראשונה והוי נצוק בר נצוק ואחי ר' יצחק מקשה דהא יין שבגת כי מים חשיבי משום הכי לא מתסרי בנצוק אבל יין לא שנא נצוק ול"ש בר נצוק והאי לאו פירכ' היא דא"כ לפי משנה ראשונה אפי' כשהחזיר גרגותני לא מתסר דהא כל מה שבגרגותני כאות' שבגת דמי ואם שבגת חשיב מים שבגרגותני נמי חשיב מים והתלמ' כי פריך נצוק חבור לא מצי למפרך והא מים נינהו ומזה הטעם נראה לי נצוק בר נצוק דלא הוי חבור דא"כ אפי' שבגת נאסר בלא החזיר גרגותני דאע"פ שלא נמשך הוי יין לאסור אם נפל בו יין דע"כ לא פליגי אביי ורבא [ס"ו ע"א] אלא בחמרא חדתא בעינבי אבל בחמרא דנמשך לתוך חמרא דלא אימשך לפי משנה ראשונה הוי אסור במשהו ומשום הכי לא מצי תלמודא לאקשויי והאי דגרגותנא אינו יין אלא כמים חשיב דהא יין הוא אבל לא יאסר (במינו) [בעינו] אלא בתערובת יאסר וא"כ דנצוק בר נצוק הוי חבור בלאו [הכי] שבגת נמי יאסר (בלא) [אלא] פשיטא לי נצוק בר נצוק מותר ועוד יש לי ראיות אבל אני עסוק בקנין ביתי שקניתי ובלא ספר מבחוץ כתבתי כן ואתה תדקדק להעמיד הדבר על בריו ובר נצוק קל הוא כמו בר נותן טעם (וכאן) [וכמו] צדדין (דאלו) [דאילן] אסורי' צידי צדדין מותר. ובשביל המים איני יכול למצא צד היתר שאילמלא מתוך החבית שבו המים משכו לתוך הכוס הייתי מתירו וכבר פשט ההיתר אבל עכשיו שהוציאו יין מן החבית ונתנוהו (בכלו) [בכלי] אחר מיא יקורי ופירא קפי מלעיל ואם מפיה הוציאו היין המים למטה נשארו וכל מין ומינו ודבר אחד אין הדבר אחר רבה ומבטלו בשביל ערובו שאפילו הוא בעין הוא רבה לבטל את המין שאוסר. ובלא נצוק בר נצוק (נראין) [נראה ש]זה מותר שאם אסרו חכמים התר נצוק למשקה הולך ולא אסרוהו לחבר טפח ע"י נצוק דאיכ' תרתי לגריעותא לפי דבריו שהוא אומר שלא היה בכוס אלא טופח.
